השומר הצעיר

בשנת 1913 הוקמה תנועת השומר הצעיר, הראשונה לתנועות הנוער הציוניות. ראשיתה בגליציה שבפולין, בה נאספו צעירות וצעירים יהודים לקבוצות, נפגשו לפעולה ולמדו מפיו של מדריך עלציונות, שיתוף והגשמה. תוך שנים מספר התפשטה התנועה לעשרות ומאות קנים ברחבי פולין ומשם ל-35 מדינות. ערב השואה עמד מניינה על 70,0000 חברים ברחבי תבל.

בארץ הקימה תנועת השומר הצעיר 85 קיבוצים והייתה לתנועת הגשמה. במרוצת השנים יצרה מפעלים חברתיים וחינוכיים אשר תרמו לבניין המפעל הציוני והחברה הישראלית. בתנועה מתקיימים תחומי עשייה הבאים: תנועת הנוער בארץ, המונה 80 קנים בהם מתחנכים כעשרת אלפי בני נוער; תנועת הנוער בעולם, המונה 42 קנים ב-211 מדינות; פעילויות חברתיות במסגרת  קבוצת חבצלת ותנועת

תנועת השומר הצעיר הוקמה ב-1913 בלבוב שבגליציה. שנותיה הראשונות היו שנים של תסיסה וגיבוש דרך. בתחילה הייתה זו תנועת נוער צופית מעיקרה שטיפחה בחניכיה חיי קבוצה, זיקה לטבע, גאווה לאומית, והיכרות עם השפה העברית והארץ. שמה הראשון, "השומר", נבחר בהשראת חברי אגודת "השומר" בארץ שהיו מופת לחניכיה.

עם התבהרות דרכה הרעיונית והחינוכית של התנועה, היא התאחדה ב-1916 התאחדה עם תנועת "צעירי ציון" בעלת הדגש הרעיוני-תרבותי.[2] האיחוד בין שתי התנועות הוליד את שיטת החינוך הייחודית שפיתחה תנועת השומר הצעיר. שיטה זו מתבססת על  שילוב בין חינוך חווייתי וצופי לבין העשרה תרבותית ורעיונית רחבת אופקים

הבוגרים של השומר הצעיר המונה מאות חברים.